נוסטלגיפדיה - קהילת עירק
נוסטלגיה...
עדכון אחרון ב-שני, 22 יוני 2009 23:07 נכתב ע"י רעות שבת, 06 יוני 2009 11:18
כשהייתי בת שש עשרה הפסקתי להופיע בבית הספר. הרגשתי שלא מלמדים שם שום דבר שמצדיק את נוכחתי בכיתה. הייתי יוצאת מביתי והולכת לביתם של סבי- יצחק וסבתי- חנה ומבלה במחיצתם. סבא היה יושב, שותה תה (שחור שחור...), מקשיב למוזיקה ומספר לי על החיים בעיראק, בבגדד. מחזיר אותי אחורה בזמן. סבא נפטר לפני שש שנים ופתאום הבנתי שהדבר החזק ביותר שנשאר לי ממנו זה הזכרונות שלו שהעביר אלי. בפסח האחרון, אבא שלי הופיע מולי נרגש כשבידיו אוצר. אוסף של תמונות משנות הארבעים המוקדמות בבגדד, התרגשות גדולה! כל הזכרונות שנמסרו לי בע"פ מאוששים וקמים לתחייה אל מול עיניי.
החלטתי להעביר את זכרונותיו של סבי אל הכתב במתכונת של מכתבים אותם הוא כותב לאחיו. אני משתדלת לשמור על השפה בה הוא השתמש ולשמור על ניב מסוים שמזכיר לי את סבא. איש אמיץ ומשכיל מאוד שברח מבגדד לישראל (ברגל ובטרמפים, דרך ירדן) בגיל שמונה עשרה, הותיר הכל מאחוריו והגיע לכאן.
אני מניחה שיש האדרה מסוימת של המציאות אך הלא זו טיבה של נוסטלגיה?
הוסף תגובה (0 תגובות)
שאשא יצחק- מכתב ראשון 1943
עדכון אחרון ב-חמישי, 02 יולי 2009 18:17 נכתב ע"י רעות שבת, 06 יוני 2009 11:17
26.06.1943
אנואר היקר שלום
אני עוזב את עירק. אבא ביקר אותי היום ואמר שנתן מה שצריך ושעליי לשים לב לקצין בשם חסן ולעשות בדיוק מה שיאמר לי.
אמר שהוא גאה בי על שלא עמדתי מנגד.
אמר שהמשפחה תהיה בסדר ושמעתה עליי לדאוג לעצמי.
אנואר, אחי אתה, האמן לי שלא התכוונתי להרוג אותו ולפגוע בשם המשפחה,לתת להם עוד סיבות לרדוף אותנו.
שלמה הקטן היה רק בן שש שנים, הוא לא היה ציוניסט,הוא לא היה קומוניסט, הוא היה רק ילד! כשראיתי את הקצין המוסלמי שוחט אותו אל מול עיניי, לא יכולתי לשלוט בעצמי, הלמתי בו, שחקתי את אגרופיי על פניו.אבל לא התכוונתי להרוג אותו.
העולם כולו משתגע והצורר הנאצי יימח שמו וזכרו מביא לבגדד את השנאה מאירופה.לפני שנתיים,בפרהוד, רצחו פה כמעט מאתיים יהודים, ראיתי איך הפתווא מסמנים את הבתים שלנו, שידעו איפה לבזוז ולהרוג.
אנחנו משפחה מכובדת וגאה,נמאסו עליי כל ההשפלות והאיסורים.
אברח מכלאי ואלך לפלשתינה.לא אתן שייתלו אותי ויציגו לראווה את גופת הציוניסט היהודי.
היו לי פה חיים טובים, משפחה יקרה, מעמד, השכלה, אני מניח הכול מאחור ויוצא לבדי לחיים חדשים.כולי תקווה שאגיע לפלשתינה בשלום, ומבטיח שאחזור לבגדד לכשישתנו הזמנים.
אחי הבכור והיקר,יודע אני כי ציערתי את אימא רבות,שמור עליה ושמור על כולם.מבטיח שאכתוב לך תמיד.
יצחק.
סבא שלי, יצחק שאשא. תמונה מ1941 בגדד.
דודו של סבא שלי
עדכון אחרון ב-חמישי, 02 יולי 2009 22:58 נכתב ע"י רעות שבת, 06 יוני 2009 11:12
דודו של סבי, (אח של אבא שלו), האח הבכור שהיווה את עמוד התווך של המשפחה.נולד ונפטר בבגדד. תמונה משנת 1941
האחים של סבא שלי, בגדד 1940
עדכון אחרון ב-חמישי, 02 יולי 2009 22:57 נכתב ע"י רעות שבת, 06 יוני 2009 09:10
הרכב "החדש " , גאוותם של בני משפחת שאשא , כחלק מרמת החיים הגבוהה שלהם בבגדד.
"מבגדד לישראל"- סיפורו של סבא שלי. שאשא יצחק- (1925-2004 )
עדכון אחרון ב-שלישי, 23 יוני 2009 06:40 נכתב ע"י רעות שבת, 06 יוני 2009 09:07
סבא שלי, יצחק שאשא, אהב את עירק. ובעיקר אהב את בגדד. כשהיה מתחיל לספר על הילדות שלו שם, היתה לו מין ארשת של כאב מהול בגעגוע.
הוא נולד בבגדד ב-1925 והיה בן למשפחה עשירה ומכובדת. אבא שלו, כדורי שאשא עסק במכירה ורכישה של אדמות, (נדל"ן אם תרצו.....).
הקהילה היהודית בבגדד הייתה קהילה מצליחה ועשירה שהשתלבה היטב בכלכלה ובחינוך. סבי תמיד נהנה לספר לנו על הוילה הגדולה בה גדל ועל המשרתים שהעסיקו. הוא למד בבית ספר פרטי ודבר חמש שפות, בנוסף למד מוזיקה ונגינה. המוזיקה תמיד הייתה חלק מחייו, אני זוכרת שהיה יושב במרפסת ומקשיב שעות ל "פאריד אל אטרש" או ל "אום כול תום" ונהנה מכך בצורה כל כך אמיתית ושובת לב. כל הילדות שלי מתובלת בצלילים של עוד וקאנון.
בשנות השלושים הסתיים המנדט הבריטי בעירק והיהודים שם סבלו מהגבלות ורדיפות אנטישמיות שהסממן הבולט ביותר שלהן היה פוגרום בשם "הפרהוד" שחל ב1941 בבגדד שם נרצחו יהודים (179) ורכושם נהרס ונבזז. את כל זאת למדתי מהספרים. מסבי היה קשה לחלץ היתייחסות כנה למאורעות אלו. הוא העדיף לזכור ולספר בגדד אחרת. בהיתיחסות נדירה אמר לי פעם :" גם את השונאים הגדולים ביותר שלנו הצליח אבי לסנוור עם מספיק זהב..."
בגיל שמונה עשרה הואשם סבי ברצח. הוא הרג במכות קצין מוסלמי שהרג ילד יהודי. הוא הואשם בבגידה ובהשתייכות למחתרת הציונית ונדון למוות (גם אם לא בצורה רשמית- ממסדית). אבא שלו, כדורי הצליח לשחד סוהר וכך נמלט סבי מבגדד, וברח לארץ ברגל ובטרמפים (דרך ירדן).
כמובן שהסיפור לא הסתיים עם הגעתו לפלשתינה וההתמודדות והקשיים שהיו פה בארץ לא מעטים. את כל אלה אמשיך ואספר במכתבים הבאים.
רעות.
אנחנו בנוסטלגיפדיה נמצאים בעיצומו של איסוף סיפורים, תמונות ומסמכים אישיים היסטוריים
נשמח באם תתרמו למאמץ הקולקטיבי ליצירת מאגר היסטוריה אישית ארץ ישראלית
בתודה מראש
צוות נוסטלגיפדיה
נשמח באם תתרמו למאמץ הקולקטיבי ליצירת מאגר היסטוריה אישית ארץ ישראלית
בתודה מראש
צוות נוסטלגיפדיה
הגדלת טקסט
שתף עם חברים
