26.06.1943  

אנואר היקר שלום

אני עוזב את עירק. אבא ביקר אותי היום ואמר שנתן מה שצריך ושעליי לשים לב לקצין בשם חסן ולעשות בדיוק מה שיאמר לי.
אמר שהוא גאה בי על שלא עמדתי מנגד.
אמר שהמשפחה תהיה בסדר ושמעתה עליי לדאוג לעצמי. 
אנואר, אחי אתה, האמן לי שלא התכוונתי להרוג אותו ולפגוע בשם המשפחה,לתת להם עוד סיבות לרדוף אותנו.
שלמה הקטן היה רק בן שש שנים, הוא לא היה ציוניסט,הוא לא היה קומוניסט, הוא היה רק ילד! כשראיתי את הקצין המוסלמי שוחט אותו אל מול עיניי, לא יכולתי לשלוט בעצמי, הלמתי בו, שחקתי את אגרופיי על פניו.אבל לא התכוונתי להרוג אותו.
העולם כולו משתגע והצורר הנאצי יימח שמו וזכרו מביא לבגדד את השנאה מאירופה.לפני שנתיים,בפרהוד, רצחו פה כמעט מאתיים יהודים, ראיתי איך הפתווא מסמנים את הבתים שלנו, שידעו איפה לבזוז ולהרוג.
אנחנו משפחה מכובדת וגאה,נמאסו עליי כל ההשפלות והאיסורים.
אברח מכלאי ואלך לפלשתינה.לא אתן שייתלו אותי ויציגו לראווה את גופת הציוניסט היהודי. 

היו לי פה חיים טובים, משפחה יקרה, מעמד, השכלה, אני מניח הכול מאחור ויוצא לבדי לחיים חדשים.כולי תקווה שאגיע לפלשתינה בשלום, ומבטיח שאחזור לבגדד לכשישתנו הזמנים.

אחי הבכור והיקר,יודע אני כי ציערתי את אימא רבות,שמור עליה ושמור על כולם.מבטיח שאכתוב לך תמיד.


יצחק.

סבא שלי, יצחק שאשא. תמונה מ1941  בגדד.

חזרה לסיפורי קהילת עירק