סיפורי אישים | ספורט

מזיכרון האחרון על אמא!
היה זה בדרך שהלכנו רגלי,
בשמורת הבוקר בקבוצה עם עוד הרבה אנשים,
כאשר מלווים אותנו הנביחות של כלבים,
"לאן לוקחים אותנו שאלתי את אמא?!"מפחד!
"למקום לא ידוע,העיקר שנשאר ביחד,"
ענתה לי אמא בהתחמקות.
"אולי נשאל את האנשים אשר במגפיים"
כך לי חשבתי,
ופתאום קיבלנו דחיפה ,זה שמאחורנו,
שנתן לנו את התשובה:
"לרכבת,לרכבת משם יקחו אותנו לעבודה."
אכן לרכבת הגענו,
שם כבר חיכו לנו יותר אנשים חמושים עם כלבים
צעקו עלינו,והכלבים נובחים!
הילדים והזקנים צעקו לנו לעבור שמאלה,
והאחרים ימינה לעבודה.
דחפו אותי בין הילדים שכבר עמדו בקבוצה
והזקנים שהצטרפו לידם ,
וכל הצעקות שלי ,אמא! אמא!
נבלעו מהרעש של אחרים
הכלל נביחות של הכלבים.
אמא נעלמה לי אז
בתוך ההמון נלקחה לי לעד!
ואני מצאתי לי מפלט,



גורלה של פרוסת לחם עבור יום למחרת!
מאת:חנוך שחר(איבו,ירקה פישר),ניצול מחנה ריכוז טרזינשטד, 1942-5

בדרכים לא דרכים השגתי פרוסת לחם,
לאכול ממנה היום?
ומה יהיה מחר?!
אשמור לי אותה.

פזמון:היה לי זה, יום ללא לגימה או נגיסה!

קשרתי הפרוסה בתוך שקית,
בסיבי החבל שמצאתי,
בערמת השחק
המונחת שם.

פזמון:היה לי זה...

תליתי השקית על צווארי
והסתרתי אוצרי מבעד כותנתי,
והלכתי עם אחרים -שלא אדע לאן!
ולעת ערב,בחניה תחת כיפת שמים, מעיפות אני נרדם.

פזמון:היה זה יום...

בלילה התעוררתי מרעש מבחיל...
עכברים התנפלו לי על פרוסת הלחם
וחיסלוה עם חלקי השקית,
נותר לי רק סיב החבל על צווארי!

פיזמון:היה זה יום...

בבוקר שוב יצאנו להליכה ,שלא אדע לאן!
ואני בלי פרוסת הלחם,
שרק סיב החבל עדין על הצוואר.
כמה חבל,שנרדמתי אמש על המשמר!!

הערה:המקרה אמיתי,שחלקי מזון הייתי מסתיר גם בכיסי.
בס"ד                                                                          אשירה לה' כי גמל עלי! (תהילים יג'-ו')



התינוקת שלי בת 40!

מי היה אז מאמין
שבעזרת השם הגעתי לגיל 70 .
שהייתי בן 30 ,
אלוקים נתן לי מתנה,
תינוקת ראשונה  יפייפיה
וקיבלה את השם -יפית.

================

על זה אני מברך ,השם שיתברך!
הרי קודם אומרים:
אלוקים נותן ואלוקים לוקח!
אך עבורי אני אומר:
השם לקח לי ונתן ויתברך!

================

בעודי עולל ,לקח לי את אמי.
הותיר אותי אמא אומנת במקומה,
את רחל אמנו עד שאגדל,
אז אמרתי לראשונה  עבורה,
תודה לשם שעשתה לי גם ברית מילה!

=================

מאז השם המטיר עלי רק מתנות!
הראשונה,את חנה משלה
שבתפילתה,עלץ ליבי בשם,
באה לי המתנה השניה.
קיבלתי תינוקת יפייפייה
ששמה בישראל ניתן יפית!

=================

לחנה משלה הוסיף השם לי ולה עוד מתנות!
את אלון,ענת ושלמה!

=================

אכן,מי היה מאמין,שילד מהשואה ניצלתי,
ולהשתתף במלחמות ישראל ולחיות!
להשתתף במלחמת הניצחון הראשונה שלי
להשתתף בשיחרור ירושלים.
ולהגיע לכותל ראשון!
להתפלל ולבקש את כל המתנות-
אכן התגשמו!!



היום בגיל 70 -לחגוג,
עם בתי הבכירה שמלאו לה מ' אביבים!
שלי הוסיפה עוד נכדים -במשך השנים!
ואם ירצה השם שיתברך על כל זאת,
שבזכות התינוקת שלי ,
אתברך גם בנינים.
מה גדולתך השם!!!